לַטֵּף אוֹתִי כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב הַמִּתְפַּלֵּשׁ בִּנְבֵלָה כְּחַיָּה שֶׁהַצַּחֲנָה דָּבְקָה בָּהּ וְהִיא מְשֻׁכְנַעַת כִּי אֵין הַסְוָאָה טוֹבָה מִזּוֹ וְאָז בְּמָטוּתָא מִמְּךָ בְּעַט בִּי